מה מסתתר מאחורי התנגדותו של אבי גבאי להתפתחויות במשק הגז בישראל?

מה מסתתר מאחורי התנגדותו של אבי גבאי להתפתחויות במשק הגז בישראל?

עורך עיתון 'הארץ' נחמיה שטרסלר מגדיר את המהפך שחל לאחרונה במשק הגז בישראל כ"מדיר שינה מעיניהם של המתנגדים". לפרשנותו: "הם לא מבינים איך כל נבואותיהם השחורות מתנפצות אחת אחרי השנייה, וישראל הופכת על אפם ועל חמתם ליצואנית גז משמעותית".
גם סבר פלוצקר מידיעות אחרונות הצהיר, כי 2017 מסתמנת כשנת מפנה במשק האנרגיה הישראלית – שנת הגז הטבעי, הוא כינה אותה. לדבריו "הגז הטבעי ימלא בקרוב תפקיד חשוב בכלכלת ישראל ובמדינאות הישראלית. בתנאי שהפוליטיקה לא תטרוף מחדש את הקלפים".

ניסיון כושל לטריפת קלפים פוליטית בידי אבי גבאי

אם בניסיונות לטריפת קלפים עסקינן, אבי גבאי יו"ר מפלגת העבודה, יצא לאחרונה בקריאה רמה נגד ההתפתחויות במשק הגז בישראל וטען: "לגרום לכך שאזרחי ישראל ישלמו 6 דולר עבור הגז, עבור חברת חשמל , ו- 5 דולר עבור תעשייה, כשהמחיר בעולם הוא בין 2 ל- 3 דולר והגז הוא אצלנו, זה פשוט שערורייה". אם דבריו היו נכונים יתכן מאוד שזו הייתה שערורייה, אך לנוכח המציאות נראה שהשערורייה האמתית היא חוסר הדיוק של טענתו.

אז בואו נעמיד דברים על דיוקם

ראשית, מדוח 2016 של חברת האנרגיה BP, המוציאה מטעמה דוח שנתי מקיף על מצב שוק האנרגיה העולמי, עולה כי מחירי הגז הטבעי במרבית המדינות ברחבי העולם בשנת 2016 היה גבוה מ- 3 דולר ליחידת חום, ולא כפי שטען גבאי בין 2 ל- 3 דולר ליחידה. אמנם מחיר הגז הטבעי בקנדה היה 1.55 דולר ליחידה ובארה"ב 2.46 דולר ליחידה, אך באנגליה ובגרמניה הוא עמד על 4.69 דולר ו-4.93 דולר בהתאמה.
איגוד הגז הבינלאומי, שמוציא אף הוא דוח שנתי מעמיק ונרחב, בדק את מחירי הגז הטבעי במדינות בעלות תפוקת גז גבוהה ומצא שבהולנד ובנורבגיה עמד המחיר על כ- 4.5 דולר ליחידת חום, והן לא לבד – בקרב 31 מדינות מחיר הגז היה גבוה מ- 3 דולר.

כשעושים השוואות חשוב לעשות אותן נכון

השוואת מחירי גז בעולם היא מורכבת ודורשת התחשבות במגוון של פרמטרים. לא ניתן לנתק את עלות הגז לצרכן מסוג המאגר, מגודלו ומתנאי ההפקה. יש להבחין בין עלויות הפקת גז ביבשה, שהן עלויות נמוכות יחסית, לבין עלויות הפקת גז מהים, שהן גבוהות יותר. גם בתוך הים חשוב להבחין בין עלויות הפקה במים רדודים לבין עלויות הפקה במים עמוקים, שכן תהליכי ההפקה במים עמוקים, כמו גם שינוע הגז הם מורכבים יותר ולכן גם יקרים יותר.
מתוך מחקר שנערך השנה באיגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז המשווה את מחירי הגז בישראל למחיריו במדינות שדומות לה מבחינת סביבת ההפקה, עולה מציאות שונה מאוד מזו שמצייר גבאי. לפני שניכנס לממצאי המחקר, חשוב לציין שבניגוד לדוחות המצוטטים מעלה, מחקר זה מתייחס למחיר הסיטונאי של הגז (5.2 דולר ליחידה בממוצע) ולא למחיר לצרכן. כמו כן הוא משתמש בנתונים של עשור שלם ולא בנתונים חד שנתיים בלבד.
המחקר משווה את ישראל למדינות נוספות שמפיקות גז טבעי ממאגרים ימיים, בהן כמות הגז המופקת דומה או גבוהה מהכמות שמופקת בארץ ושצריכת הגז שלהן מתבססת רובה ככולה על ההפקה המקומית ולא על יבוא. בתנאים הללו עמדו שמונה מדינות ומתוך כולן היחידה שבה מחירי הגז היו נמוכים מהמחיר הממוצע בישראל הייתה ארצות הברית. לאורך העשור האחרון מחירי הגז בהולנד ובאנגליה למשל עמדו על ממוצע של כמעט 8 דולר ליחידה ובמשך 80% מהתקופה הנבדקת מחירי הגז הישראלי היו נמוכים יותר. ביחס למחירי הגז בברזיל ובתאילנד, המחירים בישראל היו נמוכים יותר לאורך העשור כולו.

לסיכום, טענתו של גבאי רחוקה מלהיות מדויקת. לא זו בלבד ששגה בנתונים הוא גם נמנע מלתת הקשר רחב ומדויק יותר לטענותיו. השוואות בתחום זה הן בהחלט חשובות אך אם הן לא מבוצעות כראוי הן יכולות ליצור מצג שווא בעל פוטנציאל פגיעה במשק הישראלי.

כתוב/כתבי תגובה